<h1>בה"ג הלכ' נזיר</h1>
<h2>דף ג:</h2>
תניא מנין לאומר ימינה שהיא שבועה, שנאמר (ישעיהו ס"ב, ח') נשבע ה' בימינו. ומנין לאומר שמאלה שהיא שבועה, שנאמר (שם) ובזרוע עוזו.
<h2>דף ד:</h2>
תניא אמר רבי שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד, פעם אחת בא לפני אדם אחד מן הדרום ראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו מה ראית להשחית שערך זה נאה, אמר לי רועה הייתי לאבא והלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטרדני מן העולם, אמרתי לו רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד לעשותך רימה ותוליעה, העבודה שאגלחך לשמים, מיד עמדתי חימדתיו ונשקתיו על ראשו אמרתי לו בני כמותך ירבו נוזרי נזירות בישראל, עליך הכתוב אומר (במדבר ו', ב') איש כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר.
<h2>דף ה.</h2>
סתם נזירות שלשים יום. (ז'.) אמר הריני נזיר אחת גדולה, הריני נזיר אחת קטנה אפילו מכאן עד סוף העולם, נזיר שלשים יום. הריני נזיר ויום אחד, הריני נזיר ושעה אחת, הריני נזיר אחת ומחצה, הרי זה נזיר שתים. (ז':) הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת, נזיר שלשים ואחד יום, שאין ניזורין שעות. (ח'.) הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני, אומדין כמה ימים מכאן עד מקום פלוני. פחות משלשים, נזיר שלשים, אם לאו כמניין הימים.
<h2>דף ט.</h2>
הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה, בית שמאי אומרים נזיר, ובית הילל אומרים אינו נזיר. אמר רבי יהודה כשאמרו בית שמאי לא אמרו אלא באומר הרי עלי קרבן. (י"א.) מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו, הרי זה נזיר. מעשה באשה אחת שהיתה שכורה מזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו, אמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא כלומר הרי עלי קרבן.
<h2>דף יב:</h2>
האומר הריני נזיר לכשיהא לי בן ונולד לו בן, הרי זה נזיר, בת טומטום ואנדרוגינס, אין זה נזיר. אם אמר כשאראה לי וולד, אפילו נולד לו בת טומטום ואנדרוגינס הרי זה נזיר.
<h2>דף יג:</h2>
הריני נזיר ונזיר כשיהא לי בן, התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד, משלים את שלו ואחר כך מונה של בנו. הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר, התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן, מניח את שלו ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו. (ט"ו.) הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר מאה יום, ונולד לו בן עד שבעים לא הפסיד כלום, לאחר שבעים סותר שבעים, שאין תגלחת פחות משלשים יום.
<h2>דף כט:</h2>
תניא מעשה ברבי חנינא בר חנינה שהדירו אביו בנזיר והביאו לפני רבן גמליאל לידע אם הביא שתי שערות אם לאו, רבי יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לאו, אמר לו רבי אל תצטער לבדקני, אם קטן אני אהא בשביל אבא ואם גדול אני אהא בשביל עצמי, עמד ונשקו על ראשו אמר מובטחני בזה שמורה הלכה בישראל ולא היו ימים מועטים עד שהורה הלכה בישראל.
<h2>דף מג:</h2>
אמר רב חסדא אמר רב נקטע ראשו של אביו אין מטמא לו, מאי טעמא, דאמר קרא (ויקרא כ"א, ב') ולאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר.
<h2>דף נא.</h2>
תנו רבנן איזה הוא מת שיש לו רקב, מת שנקבר בארון של שייש על גבי רצפה של אבנים זה הוא מת שיש לו רקב. ואיזה הוא מת שאין לו רקב, הנקבר בכסותו בארון של עץ על גבי רצפה של לבנים זה הוא מת שאין לו רקב.
<h2>דף נז:</h2>
והאשה שהקיפה או שנקפה פטורה, דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית, כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה כל שאינו בהשחתה אינו בהקפה, ונשים הואיל וליתנהו בהשחתה, דהא לית להו זקן, בהקפה נמי לא איתנהו. ומאן דמקיף ליה לקטן, אף על גב דקטן לאו בר חיובא הוא, אפילו הכי מאן דמקיף ליה מיחייב, דאיתמר המקיף את הקטן רב הונא אמר חייב, רב אדא בר אהבה אמר פטור. אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא לדידך דאמרת המקיף את הקטן חייב, בנך דילך דנפקין כד גדיע רישייהו מאן קא מקיף להו, אמר ליה אימיהו קא מקפא להו.
<h2>דף נח.</h2>
ומאן דגדע ליה לרישיה, אף על גב דקא שקיל ליה כוליה, מחייב, דקיימא לן הקפת כל הראש שמה הקפה.
<h2>דף נח:</h2>
תנו רבנן (ויקרא כ"א, ה') ופאת זקנם לא יגלחו, יכול אם גילחו במספרים יהא חייב, תלמוד לומר ולא תשחית פאת זקנך, אי לא תשחית יכול ליקטו במלקט וברהיטני יהא חייב, תלמוד לומר ופאת זקנם לא יגלחו, גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער.
אמר רב מקל אדם את כל גופו בתער. מיתיבי המעביר בית השיחי ובית הערוה הרי זה לוקה, כי קאמר רב בשאר כל איברין, אבל בית השיחי ובית הערוה לא אמר. ושאר איברין מי שרו והתניא העברת שער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים, אלא כי קאמר רב במספרים, וכי תניא ההיא בתער, והא רב בתער אמר, אימר כעין תער, והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המעביר בית השיחי ובית הערוה לוקה, מאי לוקה מלקות דרבנן. (נ"ט.) ההוא דאיתחייב נגדא קמיה דרבי אמי, אגלאי בית השיחי דידיה, חזייה רבי אמי דלא הוה מגלח, אמר להו דין מן חבריא הוא שיבקוה. בעא מיניה רב מרבי חייא מהו להקל, אמר ליה אסור, והא קא גדיל ומצטרע, אמר ליה בר פחתי גבול יש לו כל זמן שמגדיל נושר. בעא מיניה רב מרבי מהו לחוך, אמר לו אסור, בבגדו מהו, א"ל מותר. ואיכא דאמרי בעא מיניה בתפילה בבגדו מהו, אמר ליה אסור, ולית הילכתא כוותיה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה משום (דברים כ"ב, ה') לא יהיה כלי גבר על אשה. מיתיבי העברת שער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים, הוא דאמר כי האי תנא המעביר בית השחי ובית הערוה עובר משום לא יהיה כלי גבר על אשה. ותנא קמא האי לא יהיה כלי גבר מאי דריש ביה, מיבעי ליה לכדתניא לא יהיה כלי גבר מה תלמוד לומר, אם ללמד שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש הרי כבר נאמר תועבה ואין כאן תועבה, אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים. רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה, דבר אחר שלא יתקן איש בתיקוני נשים.
